Demo

garboz
 
 

2017
פרס לאמן ישראלי בכיר - יצחק גולומבק

 

יצחק (איצ'ה) גולומבק נולד ב-1957 בעיר לודז' בפולין והגיע בשנת 1965 לאור עקיבא ועסק מגיל צעיר ביצירה ואמנות. הפיסול של גולומבק באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 הציג קול ייחודי, אופציה חדשה של פיסול אישי וגופני, אנטי-הירואי, אנטי-גברי, גלותי, נמוך- חומרים, רך וקורס. בעבודותיו, אובייקטים עשויים קליפת דיקט דק תפחו,  מלאים אוויר, באופן שמדגיש את ה"כלום". בטכניקה של דיקט מרוכך ומכופף ותצלומי שחור-לבן צירף בעבודתו חפצים מפוסלים לצד דימויים מצולמים/מצוירים. חפצים בנאליים המזוהים עם פליטוּת והגירה כמו מפתחות, מסרקים וחגורות, סכיני גילוח וגליל נייר טואלט, טיפות, אוהלים, גפרורים שרופים ומזרנים מתקפלים עובו לכדי פסלים ואכלסו את גוף עבודתו בניסיון לשחזר אחיזה ובית. בתכניו הוא מייצג זהות שהישראליוּת שלה איננה מובנת מאליה.
בשנות ה-90 נוספו לעבודות "דור שני" - ויטרינות שקופות, מעין אקווריומים על רגליים, ובהם אלמנטים זעירים כמו פיג'מה ופרחים מיובשים. "עבודותיו של גולומבק מעלות שאלות כמו כמה שוקלת דמעה? מה צורתו של כאב הלב?". בשנות האלפיים העשירו את יצירתו חומרי רדי-מייד: מסרקים, עפרונות, נעלי בית, צעצועים, תבניות ביצים ומאכלים מפלסטיק. על החפצים שהוא אוסף אמר גולומבק: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו", תאור המגלם בד בבד את האתיקה והאסתטיקה שלו. גולומבק הציג תערוכות בגלריות ומוזיאונים בישראל, יפן וגרמניה.